אליה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע

בפניי תביעה שהוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד).

התובע שימש כנהג משאית תובלה של חברת י. כל גן בע"מ. בתאריך 8.12.10 עסק בפריקת תכולת המשאית שכללה עגלות הנושאות אדני פרחים עבור החברה הנ"ל.

בעודו עומד מחוץ למשאית התובלה לצורך סידורן וארגונן של העגלות שכבר פורקו, הידרדרה לכיוונו של התובע העגלה האחרונה מיני כל העגלות שהיוו את תכולתה של המשאית. העגלה פגעה בתובע וגרמה לו לחבלה בכתפו.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה בית המשפט יידון קודם בשאלה האם ההתרחשות שלפנינו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בס' 1 לחוק הפלת"ד, אם לאו.

דיון והכרעה

אין ספק שההתרחשות שלפנינו אינה עונה על דרישות ה"הגדרה הבסיסית" המופיעה בסעיף ההגדרות לפלת"ד- סע'1.

מצד אחד היא עונה לדרישת "המאורע" ואף לדרישת "נזק הגוף" כאמור:

"תאונת דרכים- מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

לא כך הדבר באשר לדרישת יסוד "השימוש" – הקובעת:

"שימוש ברכב מנועי- נסיעה ברכב כניסה לתוכו או ירידה ממנו החנייתו דחיפתו או גרירתו טיפול דרך או תיקון דרך שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו של רכב עומד".

תיקון 8 לחוק הפלת"ד צמצם את ההתרחשויות שיש לראות בהם תאונות דרכים אף מעבר למבחן הסיכון התעבורתי, ע"י החזקה הממעטת שבהגדרת השימוש, ומעתה אף אם יש לראות את הטעינה והפריקה כעונות על מבחן הסיכון התעבורתי הרי שהם נתמעטו מכוח החזקה הנ"ל וכדברי הש' ברק בפס"ד יצחק עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ רע"א 8061/95, פ"ד נ (3) 532 בעמ' 562:

"במסגרת הרשימה של העניינים שיש לראותם "שימוש" נקבע בתיקון מס' 8 במפורש כי "טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" אינו "שימוש" ברכב מנועי בכך יש שינוי מהותי לעומת הדין הקודם. כפי שראינו, טעינה ופריקה מהוות "שימוש" ברכב, הן לפי המבחן הייעודי והן על-פי המבחן התעבורתי. עתה נקבע בסטייה מהמגמה התעבורתית הכוללת – שלא לראות בפריקה ובטעינה כשהרכב עומד משום "שימוש" ברכב".

בטיעוני הצדדים הועלתה האפשרות שההתרחשות שלפנינו תענה על גדרי אחת החזקות המרבות למרות שנתמעטה מפורשות במסגרת החזקה הממעטת.

החזקה המרבה הרלוונטית הינה- "וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו".

לדידי, הכרה בנפילת מטען מן הרכב בסיטואציה של פריקה וטעינה במסגרת החזקה המרבה של יסוד "השימוש" פוגעת במבנה הלשוני וההגיוני של החזקה הממעטת שלא ראתה בפריקה וטעינה כחלק מהשימוש ברכב המנועי במובנו הנורמטיבי לחוק הפלת"ד.

סידור העגלות שכבר פורקו מהווה ללא ספק חלק אינהרנטי של הפריקה והעובדה שנשארה עגלה שטרם פורקה מלמדת אותנו שיש לראות את מכלול ההתרחשות "כפריקה וטעינה" כמשמעותה בחוק, כדברי הש' א. ריבלין ברע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמג'ה ואח' פ"ד נט (3) 541 עמ' 544:

"הנה-כי-כן, פעולות מסוימות הן "חלק אינטגרלי" של פעולת הטעינה או הפריקה, "משלימות" אותה או "מאפשרות" את ביצועה. אופיין זה מביא אותן בגדרי פעולת הטעינה והפריקה עצמה. זו לא הייתה "אפשרית" או "שלמה" בלעדיהן."

ברע"א 5880/02 ניר לי נ' שיפוצים ובנייה בע"מ נ' נזרי פ"ד נז (2) 614, ציין השופט אור ש: